הפוסט מודרניזם עושה שימוש ברעיון של יצירת משהו שהוא טוב יותר מהטבע, המציאות שנוצרה מתחילה כסימון משהו מוכר מהטבע, אבל נוצר משהו מדומה, מלאכותי שטוען שהוא טוב יותר מהטבע. המסמן טוב יותר מהמסומן, אותו מסמן מנסה לעשות היפוך. בשלב הראשון הולך למסומן כדי לייצר שפה פרטית ואחר כך מתנתק ממנו. שימוש בדימויים וחלקים שאינם אפקטיביים או פונקציונאליים מולבשים על המוצר, אין תלות צורה וחומר.כמו כן, נעשה עירוב סגנונות ותרבויות שונות.עליית המודעות לביטוי הזיכרון ההיסטורי ולקונטקסט המקומי.יחד עם זאת, עולה הרגישות והמודעות למטאפורות ולדימויים הקושרים את היצירה, הבניין לרשת של רמזים, הפניות ואסוציאציות תרבותיות.

עיצוב הפנים והאדריכלות הפוסט מודרנית עושים שימוש בבליל  של שפות וסגנונות חזותיים, החל מהשפה הקלסיציסטית ועד לדימויים של פופ. מרכיבי השפות השונות יכולים להעביר מסרים של אירוניה, הומור, משחקי מילים, התחזות ודימויים רב משמעיים או לעשות שימוש בתשדורת של לקטנות פרועה. בניגוד למודרניזם, בפוסט מודרניזם אין היאחזות בתיאוריה אחת שלמה ומהודקת, כי אם במכלול רעיונות. כמובן אין יציאה במניפסט הכולל את עיקרי האמונה.

במהלך שנות השבעים ועד תחילת שנות השמונים של המאה ה-20 כמה אדריכלים ומעצבי פנים שעסקו גם באמנות פוסט מודרנית לדוגמה:מייקל גרייבז, רוברט ונטורי, סטנלי טיגרמן,אלדו רוסי, מטיאו טון, הנס הוליין. בעבודותיהם הם ביטאו לעיתים את שמחת העיטור והצבעוניות ולעתים עשו שימוש בסגנונות מאופקים יותר. רובם פונים להקשרים סמליים ולמילון הצורות מן ההיסטוריה, עמם הם מקיימים דו שיח מגוון ברמות שונות: העלאת רסיסי זכרונות , החייאה או עירוב בטלאים כשלא תמיד יש אליהם הפניות או ציטטות מיוחדות. בדרך זו נעשה ניסיון לפרוץ את הניכור בין הסביבה למשתמש ולייצר קשר רגשי בין המעצבים והאדריכלים לקהל.