מאמרים בחינם - Like2Read | הארכיאולוגים מגלים: יציאת מצרים היה סיפור אמיתי!
שלום אורח, התחבר | הרשם | התחבר דרך פייסבוק 12
12

החברים בפייסבוק

תגיות נפוצות

אנחנו במספרים

קטגוריות: 28
נושאים: 181
משתמשים: 2193
מאמרים: 7153
Like: 59
מאמרים -> מדע -> מדע כללי
הוסף עכשיו מאמר למדור :
מדע כללי
 

הארכיאולוגים מגלים: יציאת מצרים היה סיפור אמיתי!


פלוני

פלוני אלמוני

 
 

מאמר מעניין ומרתק זה, נכתב בשפה לועזית ע"י הרה"ג ר' א.ב. שליט"א, וברשותו תרגמתי את המאמר לעברית ופרסמתיו ברשת, עם כמה הוספות, והוספתי גם כמה קישורים.

במאמר הנוכחי לא התייחסנו למחלוקת הידועה בין החוקרים, באיזה תאריכים למקם את יציאת מצרים בלוח הזמנים של ההיסטוריה. רק הזכרנו ממצאים ארכיאולוגים שונים שמהווים סימן ניכר לאמיתות תיאורי התנ"ך, בהתאם לאחת ו/או לכמה מהשיטות.

 

 

האם ישנם ראיות ארכיולוגיות לסיפור ההגדה של פסח?

 

הקדמה

 

התורה מצווה אותנו לספר לילדינו, בליל הסדר, את הסיפור המופלא של יציאת מצרים, כמו שכתוב (שמות יג ח) "והגדת לבנך". מדוע נתנה התורה דגש מיוחד לסיפור יציאת מצרים, יותר מאשר אירועים אחרים בהיסטוריה של עם ישראל?

 

נשיב על כך בהתבסס על דבריו של הרמב"ן (סוף פרשת בא), ועל דברי ספר החינוך (מצווה כא) וספר הכוזרי וספר העיקרים.

 

בכל דור ודור, אלוהים מעדיף להסתתר "מאחורי" המסווה של ה"טבע" ("טבע" בגימטרייה "אלהים"). אילו בורא עולם היה מגלה את השפעתו על הבריה ועל הברויים באופן ברור וגלוי, והיה עושה נסים לעיני כל בכל שעה, לא היתה "בחירה חופשית", כלומר היהודי לא היה מקיים מצוות מתוך החלטה והתגברות על תאוותיו, אלא מתוך הכרח המציאות הטופחת על פניו, כך שלא היה ערך כל כך לקיום מצוות.

 

מצד שני, אם בכל ההיסטוריה של העם היהודי, אלוהים לא היה מגלה כלל את מציאותו (על ידי ניסים), היה ניתן חס ושלום להטיל ספק במציאותו. לכן, פעם אחת בהיסטוריה, אלוהים שינה לחלוטין את כל חוקי הטבע: הנילוס הפך לדם, ארץ מצרים היתה מכוסה בצפרדעים, וכן הלאה. ברור שמי שיש לו את הכוח לבטל את כל חוקי הטבע, הוא זה שברא את הטבע.

 

עם זאת, כדי שהגילוי הזה (יציאת מצרים) ישמור על ערכו בתור "הוכחה" על קיומו של אלוהים בכל הדורות העתידיות, גם לאלו שלא זכו לצפות במו עיניהם בכל הנסים, ציוותה בתורה שכל השש מאות אלף יהודים שיצאו ממצרים, שיעידו כל שנה שוב ושוב את כל מה שראו עיניהם ביציאת מצרים, לאוזני בניהם. וכן בניהם נתחייבו לספר מה ששמעו מאבותיהם, בכל ליל פסח. וכן הלאה בכל הדורות, נצטוו כולם לספר עדות זו בשרשרת בלתי פוסקת, מאב לבן. לפיכך, נסים אלו לא איבדו את הכוח של "ראיה" ממש. אין ספק, ש-600,000 אבות לא יעידו שקר לילדיהם. קשה מאוד, או פשוט בלתי אפשרי, כי מישהו, בשלב מסוים בהיסטוריה, הצליח "להמציא" את הסיפור המופלא של יציאת מצרים, כון שאומה שלימה לא תהיה "עיוורת" כל כך לקבל ספר (תורה) שבו נכתב כי שש מאות אלף איש מאותה אומה עצמה היו עדים לאירועים אלו ושהיו מחוייבים לספר זאת מאב לבנו כל שנה. סיפור כזה לעולם לא היה יכול להתקבל, אם לא שעובדות אלו אכן היו. לכן, מובן היטב מדוע התורה נתנה דגש מיוחד לצורך בהעברת הסיפור של יציאת מצרים מדור לדור.

 

להרחבת הנושא, מומלץ לצפות בסרט זה:

 

http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=9423

 

ואולם מלבד המסורת מדור דור המוזכרת לעיל, בשנים האחרונות נתגלו ממצאים ארכיאולוגים רבים שמצביעים בצורה ברורה על סיפור יציאת מצרים (וגם על שאר סיפורי המקרא) בדיוק כפי שמתואר בתורה.

באופן כללי, אכן לפני כמה עשורים עדיין לא היו ראיות ארכיאולוגיות לסיפורי התנ"ך, אבל מאז התגלו עוד ועוד ממצאים, עד שהתמונה השתנתה לחלוטין, וחבל מאוד שבציבור עדיין נשאר הרושם המיושן שכביכול אין ממצאים ארכיאולוגים שמצדיעים לתורה. בקצרה, ראוי לצטט דברי פרופסור פוקסוול ויליאם אולברייט, מגדולי וחשובי הארכיאולוגים בארץ, במאמרו "The Biblical Peride", שכותב כך: ''אין אף היסטוריון שלא התרשם מן הריבוי המהיר של עובדות התומכות בנאמנות ההיסטורית של מסורת האבות". גם דר' יוחנן אהרוני, מגדולי החוקרים בארץ, כותב: ''התגליות החדשות שינו לחלוטין את גישת החוקרים למקרא, והם רואים בו עתה מקור ממדרגה ראשונה, לרבות לתקופות הקדומות של ראשית האומה... אין עוד חוקר רציני אשר יכול לפקפק כיום בעובדה שמסורות אלה אמנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור ''. (ספר א''י הכנענית המאוחרת, עמ' 5 - 2). ההיסטוריון האמריקאי הידוע, וויל דורנט, בספר The story of civilizationכותב: "הרי סיפור היהודים כפי שגולל בתנ"ך עמד במבחן הביקורת והארכיאולוגיה: כל שנה מוסיפה אישורים מתעודות מונומנטים וחפירות. עלינו לקבל את דיווח התנ"ך עד שיופרך". וכה הם דברי הארכיאולוג המפורסם נלסון גליק: "אפשר לקבוע במפורש כי מעולם לא סתרה תגלית ארכיאולוגית שום אמירה במקרא. נוספו עשרות ממצאים ארכיאולוגים המאשרים בקוים כלליים ברורים, או אף בפירוט מדוייק, אמירות היסטוריות שבתנ"ך. כך הוליכה ההערכה הנאותה של תיאורים מקראיים לעיתים קרובות לתגליות מרעישות. התגליות הרי הן בבחינת אבנים במעשה הפסיפס העצום של הזכרון ההיסטורי של התנ"ך, הנכון במידה שכמעט לא תאומן!" [מצוטט ב"זה א-לי" עמ' 199]. והיה ניתן להרחיב בציטוטים, אך די בזה כעת (יש לצייר שהארכיאולוגים הנזכרים אינם דתיים).

במאמר זה נציע בפניכם חלק קטן מממצאים השייכים לנושא של יציאת מצרים, ובכללו שהיית עם ישראל במדבר, מעמד הר סיני, וכניסתם לארץ ישראל.

 

פפירוס איפוור

 

במוזיאון בעיר ליידן (Rijksmuseum Van Oudheden), הולנד, נמצא פפירוס (שבעה עשר עמודים) ממצרים העתיקה (מספר קטלוג: # 344), בחלקו הגדול בלתי-קריא, שנכתב בכתב חרטומים על ידי מצרי בשם "איפוור" (Ipuwer). והנה גילוי מדהים: איפוור מתאר בפרוטרוט את ההשלכות של המכות שפקדו את מצרים, בדיוק כפי שמתואר בתורה. פרופסור Emanuel Vilkovskiהיה הראשון לפרסם את הדמיון המפליא בין התיאור שבפפירוס לתיאור שבתורה, וראה בזה הוכחה ברורה לכך שסיפור התנ"ך הוא אמת היסטורית.

 

 

 התמונה לעיל: פפירוס איפוור

 

איפוור כותב שהיו "עשרה אסונות (מכות)" במצרים, אבל לצערנו בחלק הקריא של הפפירוס נמצאים ששה מכות.

 

הטקסט מתחיל עם תיאור של "עבדים" שביקשו לצאת לחופשי: "השוערים אומרים: 'תנו לנו ללכת...', האופים אומרים... (כאן חלק בלתי קריא בכתב היד), המנקה מסרב לקחת את המשא שלו...", וכל זה כפי שמבואר בתורה (ספר שמות סוף פרק ד), שלפני תחילת המכות, משה הודיע לכל היהודים שאלוהים עתיד לשחרר אותם בקרוב, והלך יחד עם אהרון ויחד עם שבעים זקנים לבקש מפרעה לשחרר את היהודים.

 

אחרי ההקדמה הנ"ל, התחיל איפוור לתאר את ההשלכות של המכות. נביא כמה השוואות:

 

ספר שמות פרק ז :     וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם

פפירוס איפוור:      מכה בכל הארץ, דם בכל מקום ....

 

ספר שמות פרק ז:     יֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם

פפירוס איפוור:      הנהר הוא דם!

 

ספר שמות פרק ז:     וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר

פפירוס איפוור:      אנשים מפחדים לנסות לטעום, אנשים צמאים בגלל הדם .... אבוי אלו הם המים שלנו! זו (היתה) השמחה שלנו! מה אנחנו יכולים לעשות? הכל אבוד!

 

ספר שמות פרק ט:     הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד:

פפירוס איפוור:      ...כל החיות, ליבם בוכה. הבקר גונח ......... הדֶּבֶר והחולי שוכנים בכל הארץ...  

 

ספר שמות פרק ט:     וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה ... וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד

פפירוס איפוור:      באמת, שערים עמודים וקירות נשרפים באש.

 

ספר שמות פרק ט:     וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר:

פפירוס איפוור:      מצרים התחתון בוכה ... הארמון כולו נשאר בלי רווחיו. לו היה ראוי (אבל אין לו) חיטה ושעורה אווזים ודגים.

 

ספר שמות פרק ט:     וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל

פפירוס איפוור:      באמת, התבואה נכחדה מכל צד.

 

ספר שמות פרק ט:     וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה

פפירוס איפוור:      הנה הבקר נעזב משוחרר, ואין מי שאוסף אותם.

 

ספר שמות פרק י:     וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם ... וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

פפירוס איפוור:      באמת, כל מה שהיה נראה עד אתמול, נעלם. השדה נשאר ריק כמו לאחר הקציר של פשתן. לא נמצא פירות ולא ירקות ... רעב.

 

ספר שמות פרק י:     וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

פפירוס איפוור:      הארץ בלי אור.

 

ספר שמות פרק יא:     וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף

פפירוס איפוור:      היתה צעקה גדולה במצרים, מעורבת בקינה.

 

ספר שמות פרק יב:     כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת

פפירוס איפוור:      מי שמניח אחיו באדמה נמצא בכל מקום.

 

ספר שמות פרק יב:     וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם

פפירוס איפוור:      באמת, הגדול והקטן צעקו, המלווה והאֵם. האם זה סופו של האדם? כבר לא יהיה הריון ולא לידה? ... הכל נהרס! בתי האדם נהפכו כהרף עין.

 

ספר שמות פרק יב:     וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר.

פפירוס איפוור:      באמת, הילדים הנסיכים מושלכים לרחובות ... הכלא נהרס.

 

ספר שמות פרק יב:     וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ (אם לא נשלח אותם בסוף) כֻּלָּנוּ מֵתִים

פפירוס איפוור:      באמת, הגדול כמו הקטן אומרים: אני חושב שאני עלול למות.

 

 

ודבר מעניין, שבפפירוס כאשר מתאר שהנהר נהפך לדם, איפוור מספר שהאסון השפיע רק על המצריים, ולא על ה"עבדים" (דהיינו היהודים), וכך כתב איפוור: "ובאמת, האצילים במצוקה, בעוד שהאדם העני הוא מלא שמחה. כל עיר אומרת: הניחו לנו לזון את האדיר שביננו!". עובדה זו מופיעה בתורה שבעל פה (מדרש שמות רבה ט י), שמתאר שלמרות שלמצריים לא היה מים, ליהודים כן היה, ועל זה הדרך בכל המכות.

 

איפוור מתאר גם שאז קרתה מלחמת אזרחים בין המצרים: "איך זה קרה לכל אדם להרוג את אחיו? החיילים שהיו שלנו, מתנהגים כאילו הם זרים ". עובדה זו לא מפיעה בתורה שבכתב, אבל כן מופיעה בהרחבה בתורה שבעל פה (ב"פסיקתא דרב כהנא"). מספרים חז"ל שלפני המכה העשירית, כאשר משה הזהיר את המצריים שכל בכור ימות אם לא ישחררו את היהודים, נפתחה מלחמת אזרחים של המצריים בכורים נגד פרעה, מלחמה נוראה שבה הבנים הרגו את הוריהם ואחיהם, ומאות אלפי מצריים נספו.

 

איפוור דיווח, שאחרי האסונות, לא רק שעבדים שוחררו, אלא גם הפכו להיות הבעלים על העושר של המצרים, וכך כתב: "באמת, אנשים עניים הפכו לבעלי עושר, ומי ש(לפני כן) לא היה יכול לעשות לעצמו סנדלים, הוא כעת מחזיק העושר "- והוא בדיוק כפי שהובטח על ידי אלוהים בספר בראשית (טו,יד), שהיהודים יעזבו את מצרים עם רכוש גדול (וכך היה, כפי שמסופר בספר שמות). איפוור מתאר בפרוטרוט, שלאחר המכות, "השפחות" (דהיינו העבריות), יצאו לבושות עם התכשיטים של המצריות, "זהב וספיר, כסף ומלכיט, סמוקים ונחושת ... תלויים על צוואריהן של השפחות". גם עובדה זו מופיעה במפורש בתורה (ספר שמות יב לה).

 

מספר ג"כ איפוור, שעמוד של אש גבוה מאוד התהלך בפני "אויבי הארץ" (היהודים), בדיוק כמו שמופיע בספר שמות יג, כא.

 

לפני שנעיין בקטע הבא שבפפירוס איפוור, אקדים קצת רקע ממה שמסופר בתורה בספר שמות: יצאו ממצרים שש מאות אלף גברים (אם ניקח בחשבון שיצאו גם נשים וילדים, סביר להניח שיצאו לפחות מיליון וחצי אנשים). מבחינת פרעה, היהודים לא יצאו ממצרים כדי ללכת לארץ ישראל, אלא התכנון היה שילכו במדבר דרך שלושת ימים, ושם יעבדו את האלוהים, ואח"כ יחזרו למצרים. ומ"מ פרעו התחרט על מה שנתן ליהודים רשות לצאת למדבר לעבוד את האלוהים, ועל כן קיבץ את חיילי מצרים, ויצאו במרכבות של סוסים לרדוף את היהודים במדבר. בדרך, האלוהים הגן על היהודים על ידי ענני הכבוד, וגם על ידי עמוד של אש גבוה מאוד שחיבר את השמים עם הארץ. היהודים הגיעו עד לשפת ים סוף, ואירע הנס הידוע שנפתחו מי הים, ועברו היהודית בתוך הים ביבשה. וכאשר המצריים נכנסו גם הם לתוך הים, מיד נסגר הים ונטבעו המצריים, כמו במלכודת. לאחר מאורעות אלו, מספרת לנו התורה (שמות טו יד), כי שמועת האירוע הניסי הזה התפשטה ברחבי העמים השכנים, ולב העמים נתמלא אימה ופחד מפני בני ישראל. ע"כ מתואר בתורה.

 

כל האירועים הללו מתועדים בפפירוס איפוור, וכך נכתב שם: "כמות כפולה של אנשים יצאו להלחם כדי להחזיר את העם שמשתחווה (כלומר, העם שהלכו לעבוד את האלוהים). יותר ממיליון אנשים כבר אינם בטווח הראייה.... הדבר שנמצא בין שמים לארץ מפחיד את כולם ... הדרך הפכה למלכודת ... מצרים נכנסה למקום של שפיכת המים, והגיבורים נתפסו על ידי מי ששפך את המים ... האסיאתים (יהודים שבאו למצרים מאיזור אסיה) הגיעו לבדם עד הסוף (של הים ?)... לא נותר אף אחד נגדם. כל השבטים מחוץ למדינה התמלאו פחד ".

 

קטע נוסף בטקסט של איפוור נראה שמתייחס לאובדן של הצבא מצרים (דבר שהתרחש כאשר טבעו בים סוף): "ראו עתה, הארץ נמצאת ללא מלכותה. ראה, כל כוחות הצבא לא נמצאים במקומם ... כמו צאן תועה ללא רועה. "

 

 ומלבד פפירוס איפוור, ישנם עוד מסמכים וסימנים שמצביעים על אמיתות סיפור שעבוד מצרים והיציאה משם, ונביא כמה דוגמאות:

 

הפפירוס של נפר-רהו

 

במוזיאון של פטרסבורג נמצא פפירוס נוסף, ששמו "Papyrus Ermitage" (מספר קטלוגי: 1116bישר). הפפירוס נכתב על ידי מצרי בשם נפר-רהו (Nefer-rohu). בין יתר הדברים שנכתבו שם, הוא מספר על אסיאתים שהגיעו למצרים בתור רועי צאן (והוא כפי שמתואר בתורה בספר שמות מד לג, שכאשר היהודים ירדו לגור במצרים היו רועי צאן) ובאו להתגורר במצרים. מספר נפר-רהו, שאותם אנשים מרדו במצרים (מבקשים להשתחרר), ואח"כ מספר דוגמאות של אסונות שונים שאירעו במצרים: 1) כל הדגים שבנהר מתו (והוא כפי שמתואר בספר שמות ז:  וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה); 2) כל השדה נהרס; 3) החקלאות נהרסה כליל (וכמו שמספרת התורה בעקבות המכות של ברד וארבה); 4) חיות רעות רבות באו למצרים מן המדבר (והיינו מכת ערוב. ומעניין לשים לב, שבתורה לא כתוב מהיכן באו החיות, האם האלוקים ברא אותם בתוך מצרים, או שבאו מהמדבר או ממקום אחר. אבל אחד מגדולי מפרשי התורה, רבינו בחיי, פירש בספר שמות ח יז על פי המסורת, שבמכת ערוב החיות הגיעו מהמדבר); 5) השמש נכבה; 6) אנשים מתו בהמוניהם. אסונות אלו היו בסדר גודל כל כך מרשים שהתבטא נפר-רהו: "המדינה נהפכה, מה שקורה מעולם לא קרה".

 

נפר-רהו גם התלונן על הריסת כל הפסלים. עובדה זו מתוארת בספר שמות יב יב (ראה בפירוש הרמב"ן שם), שבמכה העשירית האלוהים הרס את הפסלים של מצרים שבאותה תקופה.

 

נפר-רהו מתאר גם מלמחת אזרחים, אשר בה ילדיהם רצחו את הוריהם, במקביל למה שהזכרנו מפפירוס איפוור.

 

הוא גם העביר ביקורת שפרעה לא ידע כיצד לפעול כראוי - והוא כפי שמוזכר גם בתורה שבעל פה שהעם המצרי לא הסכים לעקשנותו של פרעו לסבול מכה אחר מכה כדי שלא לשחרר את היהודים, ועובדה זו ניכרת קצת גם בתורה שבכתב בשמות י ז ובשמות יד ה.

 

נפר-רהו מקונן שהאנשים שעד אתמול כל כך אהבו לשרת את האלילים של מצרים, עכשיו משרתים "אל אחר". תלונתו של נפר-רהו מובנת היטב לפי מה שמבואר בספר יהושע כד יד, שהיהודים בזמן השיעבוד במצרים היו עובדי אלילים כמו המצריים, ורק כשראו את הניסים של המכות, התחילו להאמין באחדות האל. מלבד זאת, בספר שמות יב לח מתואר, שאחרי העשר מכות רבים מן המצריים הפכו גם הם להיות מונותיאיסטים.

 

פפירוס נוסף

 

פפירוס בעל תוכן דומה לפפירוס של נפר-רהו (אבל קצר יותר) נמצא במוזיאון הבריטי (מוזכר על ידי החוקר A. Gardinerב-JEAעמודים 95, 109).

 

ממצאים שמראים על שעבוד עברי במצרים

 

1. גם במוזיאון של ליידן, נמצא עוד פפירוס (מספר קטלוג  # 348), ובו מתועד על בניית מונומנטים על ידי עבדים במצרים, וכך נכתב: "לחלק הזרעים ל-עבירו )או "עפירו" או "חבירו", כיון שהאותיות המצריות סובלות כמה הברות, ועכ"פ הרבה חוקרים מצביעים על כך שתיבה זו פירושה: העבריים) שנושאים אבנים למגדל הגדול של רעמסס."  (בתורה, ספר שמות א יא, מוזכר שעיר רעמסס היא אחת משתי הערים שנבנו על ידי העבדים העבריים).

 

 

 

2. לגבי הציור הנ"ל: בקבר פרעוני באלכסנדריה, נמצא ציור קיר המראה עבדים בהירי עור בשעת עבודתם. כתב ע"ז החוקר ורנר קלר, בספרו "התנ"ך כהיסטוריה עמ' 108:"מתמיה קודם כל, צבע העור הבהיר של הפועלים הלבושים סינר בד קצר. ההשוואה למפקחי העבודה כהי העור מוכיחה, כי בהירי העור הם כנראה שמיים, בשום אופן לא מצריים... בכתב החרטומים שבצד התמונה כתוב "המטה בידי הוא- אל תתרשלו".

 

פרופ' א. ש. יהודה בספר "עבר וערב" עמ' 14-15 כותב, שתמונות שיעבוד מצויות לרוב בקברי הפרעונים [ומוסיף וכותב כך: "בכלל, כל תיאור השעבוד, נותן לנו תמונה כל כך בהירה מכל הנעשה במצרים באותה התקופה, שאי אפשר להאמין שהסיפור נכתב בזמן אחר מאותו הזמן שהעברים חיו בסביבה מצרית...לא רק הלשון המצרית וסגנונה היו ידועים למי שכתב פרשת מצרים, אלא בקי היה גם בכל דרכי המצרים ובנימוסיהם, בעבודתם ובכל תהלוכותיהם ואמונתם"].

 

3. בפסל ממצרים העתיקה (נמצא במכרות של Sarbit el-Chadem) נכתב ב"כתב עברי" (כתיבה העתיקה של היהודים, שהוזכרה על ידי חז"ל במסכת מגילה דף ח ע"ב ובמסכת סנהדרין כא ע"ב) .

 

4. בחפירה של בתים וקברים ב-Tel-ed-Daba, במצרים שנת 1989, גילו החוקרים עיירות עתיקות סמוכות לגושן (בתורה ספר שמות ט כו ובכמה מקומות מפורש שהיהודים במצריים היו גרים בארץ גושן). נתונים העולים מתוך 800 אתרי חפירה באיזור מעיד על מספר רב של אסייתים (שמיים). אחד עשר שכבות באתר מצביעים על כמה דורות של שמיים, בתקופת השושלות ה-12 וה-13 (תקופה שיכולה להיות תואמות למשך תקופת זמן השהייה של יהודים כעבדים במצרים לפי המסופר בתורה).

 

5. התגלו נתונים דמוגרפיים יוצאי דופן בקברים שב-Tel-ed-Daba: 65% מן הקברים היו של תינוקות מתחת לגיל 18 חודשים. (עובדה זו בוודאי מזכירה לנו מה שסיפרו חז"ל במדרש שיר השירים רבה א מד, שפרעה בתקופה מסוימת רצח 300 תינוקות בכל יום). בנוסף לכך, נתגלו הרבה יותר קברים של מבוגרות (נשים) מאשר של מבוגרים (זכרים).

 

6. בפפירוס של מוזיאון ברוקלין (מספר קטלוג # 35.1446), מופיעה רשימה של עבדים, רשימה זו מכילים יותר מ 95 שמות של עבדים, יותר ממחצית הם שמות שמיים, ומתוכם שבעה שמות תנ"כיים, כולל השם של אחת משתי המיילדות שהוזכרו בתורה: "שפרה" (בספר שמות י טו).

 

 

 

התמונה לעיל: אחד מחמשת העמודים של הפפירוס שבמוזיאון ברוקלין

 

7. אוסטרקון בכתב הייראטי מזכיר את שבטי ה"עבירו", המועסקים בעבודת פרך בבניית העיר פר רעמסס.

 

8. ההיסטוריון דניאל משה לוי, אחר מחקר מקיף, מסיק דבר מעניין, וכך כתב: מכל האמור עד כאן נראה ש"פרעה המשעבד" הוא המלך סנפרו, שהיה הראשון לבנות פירמידת ענק. גם כתובת מימי שושלת ו' מספרת על גבורתו של סנפרו נגד בני אסיה. כך תימצא תשובה לשאלה המטרידה את החוקרים: מנין נמצאו המוני העובדים הדרושים לבניית הפירמידה? שמם של "ערי המסכנות לפרעה" (שמות א יא): פתום (במצרית: "בית - אתום") ורעמסס (במצרית: "רע הוליד אותו"), מתאים לשני סוגי הפירמידות שבנה סנפרו: מדורגת ע"פ פולחן אתום וישרה ע"פ פולחן רע. במצרית נקראו הפירמידות: "פיראמאוס", שם המזכיר את "פתום ורעמסס".

 

משה רבינו - אישיות היסטורית

 

1. היסטוריונים של תקופת ה- 300 לפנה"ס,  Eusebies &  Artapanus, על פי תיעוד של הספרייה העתיקה של אלכסנדריה, מספרים על אדם בשם "משה", נסיך מצרי שהוביל מערכה צבאית נגד אתיופיה. גם בשבר של מצבה במוזיאון הבריטי ישנם סימנים לאירוע זה. והנה בדיוק עובדות אלו מתוארים בתורה שבעל פה במדרש ילקוט מדרש שמעוני (שמות קסח). שם מספרים חז"ל באריכות, שמשה רבינו בהיותו בן 18 שנה (באותה תקופה היה עדיין נחשב נכדו של פרעה) יצא ממצרים, ונפגש עם מלך שנקרא קוקנו, ונתמנה כיועץ המלך. כאשר קוקנו מת, הכתירו את משה תחתיו. לאחר מכן, משה נלחם באתיופיה וכבש אותה. משה מלך 40 שנה, עד שהורד מהמלוכה. אחר כך משה נסע אל מדין, שם נעשה רועה צאן של יתרו.

 

2. החוקר M. Greentzמצטט טקסט מצרי קדום שבו מסופר על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן ניסי עשה שהחפץ שבידו יהפך להיות נחש, ואח"כ הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ. והוא בדיוק כפי שמתואר בתורה בספר שמות ז י (ואולם העובדה שאח"כ לקח את הנחש וחזרה להיות חפץ, לא מופיעה במפורש בסיפור עם פרעו, אבל כן מופיעה לגבי הפעם הראשונה שמשה רבינו עשה זאת בספר שמות ד ד).

 

ממצאים שונים על העשר מכות

 

1. החוקר M. Bietekבמהלך חפירתו בTel ed-Daba, מצא כמות עצומה של קברים רדודים בכל רחבי העיר Avaris- עדות ברורה של איזה אסון ענק ופתאומי (עובדה שמזכירה מאוד את המכה העשירית: "מכת בכורות"). בנוסף לכך, סימנים מסוימים באתר הארכיאולוגי המוזכר, מביאים למסקנה שרבים מתוך אלו שנותרו באוכלוסייה אחר האסון, נטשו את בתיהם במהירות ובהמוניהם. החוקר מעריך שהקברים הינם מהשושלת ה-14, תקופה שניתן לייחסה לסוף שהיית היהודים במצרים.   (וכן מביא ג"כ פרופסור דיוויד רול בספרו הנקרא "התנ"ך: ממיתוס לאמת היסטורית").

 

2. בכתב חרוט שב"מקדש" מצרי ב"אל-עריש", עכשיו במוזיאון באיסמעיליה, מתואר על מכת חושך ("הארץ היתה מאוד נגועה. רעה היתה מנת חלקה. מהומה גדולה היתה בארמון... שלא ראה לא איש ולא אליל את פני זולתו"). פרופסור Emanuel Vilkovskiמצביע גם על כך שב"מקדש" הנזכר ישנה משמעות שפרעה מת (או "כמעט" מת) בתוך מערבולת של מים.

וכפי המתואר באותם הכיתובים, מיקומה של המערבולת היתה ב"פי-חרותי" ((Pi-Kharoti, דהיינו "פי החירות", מקום שבו היתה קריעת ים סוף כמפורש בתורה בספר שמות יד ב.

 

3. בטקסט חרוט על הפירמידה "Unas" ב-Saqaraכתוב: "הוא המלך אשר נשפט על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום זה של מוות הבכורות." ההיסטוריון David Fryכותב על זה: "הבה נבחן את הביטוי הוא-אשר-שמו-מוסתר, שום אלוהות מצרית ידועה אין לה שם מוסתר, אבל זו הדרך האהובה על היהודים להתייחס לאלוהים שלהם". David Fryמוסיף, שגם בארון מצרי נכתב: "אני נשפטתי על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום המוות של הבכורות." מעניין גם, שהביטוי "נשפטתי" - "נידונתי" הוא בדיוק הלשון שהשתמשה התורה (בראשית טו יד) כדי לבטא את מהות ענישת המצריים: "דן אנכי".

 

4. במצרים העתיקה היו מחשיבים את האבן "lapis-lazuli" כאבן עם כוחות מאגיים, כפי שמעידים קמיעות רבות של אבן זו שנמצאו בקברים מצריים ובחפירות. מדוע המצריים חשבו כך? אולי התשובה טמונה בתורה שבעל פה (מכילתא פרשת בשלח), שמספרים חז"ל שהמטה של משה אשר באמצעיתו נעשו עשר המכות ושאר הנסים, היה כולו עשוי מהאבן "lapis-lazuli".

 

 

יציאת בני ישראל ממצרים

 

1- באסטלה שבאי "יב" (אלפנטינה), מסופר שפרעה גירש את בני אסיה ממצרים, והם צעדו במדבר אל עבר ארץ כנען.

 

2- בספר נגד אפיון מצטט מצרי בן המאה הרביעית לפני הספירה, שמספר בחיבורו Ἀιγυπτιακά(דברי ימי מצרים) על אודות אומה של רועי צאן, שעשו צרות רבות במצרים, ומוסיף וכותב כך: "והם יצאו מארץ מצרים על פי דברי הברית, כולם למשפחותיהם עם כל רכושם.., ופנו ללכת דרך המדבר אל סוריה."

 

 

ממצאים על קריעת ים סוף

 

1. בתבליט באלכסנדריה (מצרים), מצויירים מצריים עם סוסים ורכבים שוקעים בתוך הים, בדיוק כפי שמתואר בתורה בספר שמות טו יט: "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם". להלן תמונה מהטבלית:

 

 

 

2. מלבד התבליט הנ"ל, נמצאו מצבות עם תבליטים שמתארים מצריים במרכבות עם סוסים רודפים אחר אויב מתוך הים.

 

3. החוקר המפורסם רון וויאט (Ronald Eldon Wyatt,), לאחר מחקר יסודי לגלות היכן המיקום המדוייק שבו היהודים נכנסו לתוך הים, הגיע למסקנה (בהתבסס על הפסוקים בספר שמות, ועל ספרו של יוסף בן מתתיהו), כי מדובר על חוף במפרץ Aqaba, בשפת Nuweiba("ואדי Watir"). אכן, במקום הזה, מצא רון עמוד עתיק מאבן, עם כתובת עברית ארכאית, שבו נכתבו המילים: "מצרים, מוות, פרעה, משה, י-ה-ו-ה, שלמה". רון סבור כי העמוד נבנה על ידי שלמה המלך, כדי לציין את המיקום של חציית ים סוף, להנציח את האירוע. בצלילה על קרקעית הים באתר זה בשנת 1978, רון ושני בניו מצאו (וצילמו) חלקים של מרכבות מצופים באלמוגים. מאז, כמה ארכיאולוגים (Mark Krasbergמנורבגיה, Ross Pettersonמאוסטרליה, Yuka Fontanמשבדיה, Mike Redmanמאנגליה, ועוד) צללו באתר זה, והממצאים התרבו מפעם לפעם: תאי מרכבות מזהב, שרידי שלדי אדם, גלגלי מרכבות (בעלי ארבעה, שישה ושמונה חישורים) ושלדים של סוסים. אחד הממצאים היה גלגל מרכבה בעל שמונה חישורים, אשר הובא למנהל העתיקות המצרית, ד"רNassif Mohammed Hassan. לאחר שבדק את הגלל, מיד הכריז שהוא מזמן שתואם לתקופת יציאת מצרים, כיון שגלגלים בעלי שמונה חישורים היו בשימוש רק באותה תקופה.

 

פרט נוסף ומעניין: לאורך כל מפרץ Aqaba, חוץ מהמקום המוזכר לעיל, שיפוע החוף מתחת למים יורד בחדות רבה, בסביבות 45 מעלות. אם היהודים היו מנסים לצעוד בכל מקום אחר במפרץ, היו צריכים להתמודד עם ירידה חדה ביותר, לעומק של כ - 1500 מטרים. עם כל הילדים והצאן, המשימה היתה כמעט בלתי אפשרית. רק במיקום הספציפי המוזכר (שבו נמצאו המרכבות וכו'), המדרון הוא הדרגתי (14 מעלות), לעומק הרבה יותר סביר.

 

 תמונות של הגלגלים בתוך הים ושאר ממצאים בים סוף, ויותר פרטים, תראו בכתבה זו:

http://www.ayalla.net/modules.php?name=News&file=article&sid=72

 

3. בספר שמות פרק יד, נאמר על כמות המרכבות של הצבא המצרית: "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר". עד לפני כמה שנים, היה נחשב בעיני ההיסטוריונים כמספר מוגזם ובלתי אפשרי, אך לאחרונה מצאו ארכיאולוגים גרמנים שבעיר קנטיר (עיר הבירה של פרעה) היו מאות אורוות של סוסים, שמתאימות לכמות של למעלה מ500 סוסים, מלבד הסוסים שהיו בשאר מקומות במצרים.

 

4. בכיתוב מצרי עתיק נכתב: "כאשר אני, פרעה, התרתי את ביזוי האלים, עזיבת המהגרים, בלעה האדמה את עקבותיהם.. המים הקדמונים שבאו יום אחד בהפתעה." ע"כ. (לתזכורת, לפי חז"ל פרעה לא מת בים סוף, הוא כמעט נטבע אבל בסוף נשאר בחיים כדי שיספר לאחרים כל המתרחש, ורק כל חייליו טבעו בים למוות).

 

5. בשלב מסויים במצרים העתיקה, המרכבות הפכו להיות פרימיטיביות מאוד ביחס למה שהיה להם לפני כן, ונראה כאילו נעלמו פתאום כל המרכבות המפותחות, והיו צריכים במהירות לייצר מרכבות חדשות. כמובן שעובדה זו תואמת מאוד לסיפר קריעת ים סוף.

 

מסעות בני ישראל 40 שנה במדבר

 

1. החוקר רון וויאט מצא (וצילם) סלע בקועה בלב מדבר, עם סימנים ברורים שיצאו ממנה שטף מים רבים, אע"פ שאין מתחתיה ולא בכל הסביבה מעיינות ומקורות מים כלל. והדברים מתאימים מאוד לנס המתואר בספר במדבר כ י-יא: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:

 

2. חפירות ארכיאולוגיות במדבר סיני (ב 1956) מראים כי כמה מקומות היו מיושבים באופן זמני על ידי מספר עצום של אנשים (דבר שנחשב כחידה גדולה בעיני ההיסטוריונים, כיון שאזורים אלו כבר היו מדבריים לחלוטין באותה תקופה), וקובעים החוקרים באתרים אלו, שמסיבה לא ידועה אותם מתיישבים נטשו מקומות אלו בפתאומיות, ללא סימני מלחמה או סכנה. והדברים מתאימים להפליא עם מה שמספרת לנו התורה בספר במדבר ט, שהיהודים היו 40 שנה במדבר, וכאשר ענני הכבוד היו נעצרים באיזה מקום, היהודים היו חונים שם ומתיישבים באוהלים, וכאשר הענן היה עולה בפתאומיות, ידעו היהודים שעליהם לנסוע מיד יחד עם הענן. (ומהיכן היה להם לאכול ולשתות? מסופר בתורה שהיו אוכלים "המן" שירד באופן ניסי מן השמים, ושותים מבאר מים ניסי שליווה אותם בכל מסעיהם). יש לציין שמקומות הישובים שנתגלו על ידי ארכיאולוגים, כגון "קדש ברנע", הם אכן מהמקומות המוזכרים בתורה (ספר במדבר פרשת מסעי) שבהם התיישבו היהודים במדבר. ההיסטוריון דניאל לוי מסביר, שתקופת הישובים שנתגלו בחפירות הנזכרות, תואמת בדיוק לתקופה שיצאו עם ישראל ממצרים. מעניין גם, שבאתרים אלו נמצאו כלי טחינה, דבר שתואם מאוד לתיאור בתורה על צורת הכנת ה"מן" לאכילה במדבר: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה (ספר במדבר יא).

 

3. החוקר יהושע עציון בספר "התנ"ך האבוד" עמ' 53  ו68 מביא שנמצאו בלב המדבר הרבה קבוצות של שדות קבורה, לפעמים בריכוזים ענקיים. והדבר נראה כפלא בעיני כל חוקר, מי ומדוע עשו בית קברות ענקיים באמצע המדבר? והתשובה לכך נמצאת הן בתורה שבכתב הן בתורה שבע"פ. בתורה שבכתב, מסופר על כמה וכמה אירועים, שכאשר עם ישראל חטאו במדבר, אלוהים הטיל עליהם מגפה ומתו בהמוניהם (לדוגמא עיין בספר שמות לב כח: "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ". ובספר במדבר יא לג: "וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים". ובספר מדבר יז יד: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח." ובספר במדבר כה ט: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף"). ובתורה שבעל פה מתואר שאחרי שעם ישראל חטאו בחטא המרגלים, כל שנה (ביום ט' באב דווקא) היו מתים רבים מן העם.

 

4. בספר הנ"ל כתב שבאותם היישובים שבאמצע המדבר, היה מצוי שהגגות של הבתים היו עשויים מענפים ולא מאבנים, דבר שהוא מוזר בהחלט. והנה פסוק מפורש בספר ויקרא כג: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

 

ממצאים על מעמד הר סיני

 

אחרי מאמצים רבים לאתר את המיקום האמיתי של הר סיני, החוקר רון וויאט גילה את ההר המדוייק (על פי התיאור של יוסף בן מתתיהו ועוד סימנים), ונמצאו בהר ובתחתיתו כל מה שמוזכר בתורה בדקדוק רב, לדוגמא ניכר היטב שההר עלה באש (שמות יט יח), שבקרוב אליו משה רבינו בנה מזבח (שמות יז טז), ושבתחתית ההר נבנו שתים עשרה מצבות כנגד שתים עשרה השבטים (שמות כד ד), ושישנה מערה בתוך הר סיני (כמפורש בספר מלכים א פרק יט), ולצערנו אף מצא שם את שיירי המזבח שבנו לעגל עם 12 ציורים של עגלים בסגנון מצרי עתיק, ומצא אפי' אפר של זהב (ככל הנראה ממה שטחן משה רבינו - כמתואר בשמות לב כ). ארכיאולוגים רבים ביקרו באתר והביעו התפעלות, עד שהרשויות אסרו את הכניסה למקום.

  

קישור חשוב בענין יציאת מצרים וארכיאולוגיה:

 

http://www.daat.co.il/daat/tanach/maamarim/hatanach1-2.htm

 

 

כניסת היהודים לארץ ישראל אחר יציאת מצרים - בקצרה

 

הרב א.ב. שליט"א (אשר מאמרו בלועזית שימש כבסיס למאמר הנוכחי), לא כתב בענין כניסת בני ישראל לארץ ישראל אחרי יציאתם ממצרים, אך ראינו לנכון להשלים את מלאכתו, ולצורך כך נעתיק כאן מאמר קצר שהתפרסם באתר "שופר" (הגם שהדברים היו ראויים ליתר אריכות):

 

פרופסור אדם זרטל, מאוניברסיטת חיפה, חקר במשך 21 שנים 3000 ק''מ רבועים בשומרון, כמחצית שטח יהודה ושומרון. בסקר נמצאו כ- 200 ישובים מן המאות ה- 12 וה- 13 לפנה''ס, שרובם לא היו ידועים קודם לכן. חמשה כרכים עבים מביאים את ממצאי הסקר הארכיאולוגי הזה. במאמר ''חכו להר עיבל'' שפירסם ב''הארץ'' (12.11.99) מסכם פרופסור זרטל את ההתאמה בין הכתוב בספר דברים ובספר יהושע, לבין מה שהראו הממצאים הארכיאולגיים בשטח.

 

בספר דברים כז, מנחה משה רבנו את בני ישראל לחצות את הירדן, ולערוך טקס בהר עיבל, ליד מזבח-עולה מיוחד שיוקם שם. הם יקריבו עליו קורבנות וישמחו לפני ה', יכתבו את דברי התורה על אבנים שם, ולאחר-מכן יערך טקס הברכות והקללות בין הר גריזים להר עיבל. בספר יהושע מסופר כיצד בצעו ישראל את כל הנאמר להם בספר דברים לכל פרטיו.

 

מכאן מעביר אותנו הפרופסור אל הסקר שערך: האתרים שנחקרו היו שונים בארכיטקטורה ובחרסים שנמצאו, מאלו של התרבות הכנענית המאוחרת. הם התאימו בדיוק, כך הוא כותב, לאוכלוסיה נודדת-למחצה הנכנסת מעבר הירדן. גם מחקר משווה של סירי הבישול מאותה תקופה, מראה על דירוג כרונולוגי ממזרח למערב- מבקעת הירדן עד מישור החוף. עדות זו מתאימה לתפיסה המקראית של חציית הירדן והתקדמות מערבה תוך התיישבות והתנחלות.

 

המערערים על המקרא לא השתכנעו: אולי הכפרים האלה היו שייכים לחיווי? לפריזי? לגרגשי? בתים וחרסים, כך טענו, אינם מעידים על זהות לאומית! ואז התגלה אתר המזבח בהר עיבל.

 

וכך מספר לנו פרופסור אדם זורטל: ''גילינו על הכתף המזרחית של הר עיבל, אתר מוקף קיר-מתחם ששטחו כ- 14 דונם. מן החרסים במקום עלה שהאתר נוסד בסוף המאה ה- 13 ונתקיים כ- 50 שנה- כרונולוגיה המתאימה לתפיסה הקלסית של חדירת ישראל לכנען. במקום היה מבנה גדול שבמרכזו במת-אבן שעלו אליה בכבש. מבנה זה עם הכבש, מתאים בדיוק למזבחות העולה הישראליים המתוארים ביחזקאל ובמשניות 'מדות' ואצל יוסף בן מתתיהו, וב'מגילת המקדש' מ-ים המלח. בתוך הבמה וסביבה נמצאו שכבות אפר ובתוכן עצמות בעלי חיים שהועלו לקרבן. רובם של אלה היו זכרים צעירים מן הצאן והבקר, שהתאימו לדיני הקרבנות בתורה. הזהות הארכיטקטונית, התקופה (ראשית ההתנחלות), והמקום (הר עיבל), זיהו את האתר בסבירות גבוהה מאוד עם המזבח הנזכר בדברים וביהושע. שיטות בנייתו, כלי החרס ושאר ממצאים, היו זהים לאתרים הרבים שמצאנו בין הירדן להר שומרון ובכל ההר המרכזי.

 

המסקנות מהחפירה בהר עיבל מרחיקות לכת. אם עמד מזבח עולה בהר עיבל, ונערך בו טקס גדול (מתאים למיקומו ולצורתו כמקום כינוס טבעי), מאשש הדבר את המסורת בספר דברים וביהושע. אם נצרף לאלה את זהות קרבנות הבהמה למצוות התורה, ואת העדרן של צלמיות אלים (שלא כבמקדשים הכנעניים הסמוכים), מעיד הדבר על גיבוש לאומי ודתי של שבטי ישראל בתקופה קדומה מאוד- ממש כמופיע בתורה. בעוד 'מכחישי המקרא' טוענים שאלה מסורות מאוחרות מאוד ולא ריאליות, סבור הפרופסור כי המזבח בהר עיבל מעיד כי ספר דברים ויהושע נכתבו בתקופה קדומה, וזו עדות ארכיאולוגית לראשית ישראל, ולאמינות המקרא כמקור היסטורי.

 

לאחרונה מצא פרופסור לארי הֶר מאוניברסיטת טורנטו, החופר בתל- עומיירי ליד רבת עמון, חרסים זהים לאלה שנמצאו בהר עיבל, ואף כתב על כך. זוהי עדות ראשונה על נוכחות אוכלוסיה ישראלית גם בעבר הירדן במזרחי באותה תקופה.

 

לאחר פרסום העובדות המדעיות הללו, 'מכחישי המקרא' כבר לא הגיבו. הם פשוט שותקים.

 

פרופסור לארי סטיגר מאוניברסיטת הרוואד אמר: ''אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה מהפכנית; על כולנו (ארכיאולוגים מקראים) לחזור לגן הילדים''. ''מאחר שהדברים שהתגלו קיימים ועומדים, יש צורך במהפכה חשיבתית, ובקבלת עיקרו של המקרא כמקור היסטורי''- אומר פרופסור זרטל בסיום מאמרו.

 

בשנות המחקר הרבות בשומרון עלו ממצאים רבים נוספים, המאששים את התפיסה המקראית.

 

ע"כ מאתר "שופר".

 

ואי אפשר שלא להזכיר פרט נוסף לגבי הסיפור המקראי של כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון. בתורה שבעל פה, תלמוד ירושלמי שביעית פ"ו ה"א, נאמר: " דאמר רבי שמואל בר נחמן שלש פרסטיגיות (מכתבים) שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ (כלומר לפני שנכנס לכבוש את ארץ ישראל, וכך היה כתוב במכתבים): מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי." ע"כ בירושלמי. מבואר לפי המסורת היהודית, שהעם הגרגשי פחדו מלהילחם עם יהושע (כיון ששמעו על הניסים שעשה הקב"ה, והאמינו בכוחו), וברחו לאפריקה. והנה סיפור זה מתועד היטב ע"י הגרגשים עצמם באפריקה: ההיסטוריון הביזנטי, פרוקופיוס, שהיה מזכירו של בליקר, מספר על כתובות פיניקיות שנחקקו על שתי מצבות בנומידיה (צפון אפריקה), שהיה כתוב בהם כך: "אנו אלו, שנמלטנו מהשודד יהושע בן נוא".

 

ידועים המכתבים הנקראים "אל עמארנה" (למעלה משלוש מאות מכתבים), שבהם מתכתבים מלכי הערים עם מלך מצרים. במכתב 287, מבקשים מלכי ערי כנען ממלך מצרים, שיבוא לסייע להם במלחמה נגד העם המכונה "עבירו" (=עברים), כיון שהעם הזה נלחמים לכבוש את ארץ כנען. בנוסף,  מלכי כנען מתלוננים על לביה מלך שכם, על שמשתף פעולה עם ה"עבירו" - עובדה שמתאימה מאוד למה שמסופר בספר יהושע (ח, ל) שיהושע ועם ישראל היה להם רשות כניסה לשכם עוד לפני שכבשו את האיזור.

  

לסיום:

 

מטבע הדברים ניתן לחפש כיצד "לדחות" כל ראיה וראיה ולומר שאין מהם הוכחה גמורה לאמיתות התורה (והסיבה להתנגדות זו מונחת בתת-מודע: הרי ההכרה בתורה כאמת מחייבת שינוי באורח חיים). אבל ריבוי הממצאים מדברים בעד עצמם (וכאן לא הוזכרו כי אם דוגמאות מועטות, וכבר חוברו ספרים שלמים בנושא), ומי שרוצה להכחיש יכחיש, והרי אפילו על השואה כבר רבו המכחישים, אבל מי שבאמת מחפש להיות ישר ואמיתי, מבין מכל זה שכדאי לתת "צ'אנס" שאולי בכל זאת תורתנו הקדושה המסורה מדור דור היא אמת! כולם מסכימים, שהנושא הכי חשוב בחיי האדם הוא "תכלית החיים", ועל כן בוודאי כדאי להתעניין ולבדוק יותר על תורת ישראל. המלצתי האישית לצפות באתר הידברות (www.hidabroot.org) שמכיל מאות הרצאות מעניינות ומגוונות ברמה גבוה, כדי לשמוע ולהתרשם מקרוב יותר מ

 
 

דירוג : starstarstarstarstar | 2 צפיות ייחודיות | דווח למערכת על מאמר לא תקין

תגובות בפייסבוק


תגובות באתר :

לא נמצא


אנא מלא את כל השדות

כותרת:


תגובה:


אימות:
Captcha כתוב את הטקסט

שת"פ

© כל הזכויות שמורות like2.co.il · שיתופי פעולה