בלי שהרגשנו הילדה הבכורה שלנו צמחה וגדלה. כשהיא התחילה לחפש מורה לנהיגה, חשבנו שאנחנו מתעלפים- פתאום לגיל שלה יש משמעות חדשה, משהו אמיתי של אחריות של מבוגרים: לתת לה את האוטו ולהתפלל שהיא תחזור הביתה בשלום. זה היה הרגע שבו היינו מוכנים להבטיח שתמיד נסיע אותה לאן שרק תחפוץ, העיקר שלא תתחיל להתרוצץ לבדה בכבישים. אבל החיים, כידוע, חזקים מכל פנטזיה.

כך, עם החששות המטורפים ועם הסיוטים הליליים על איך שהיא נקלעת למצוקה על הכביש... שלחנו אותה לשיעור הראשון שלה בחיים של המבוגרים. למזלנו, המורה התגלה כמקסים, בעל ניסיון של שנים עם תלמידים צעירים, איש עדין ורגוע ומצד שני קפדן עד דמעות. ולמרות גילו המתקדם, הוא עדכני וסחבקי במידה כזו שהצעירים שמחים להצטרף אליו.

אז איך אומרים תודה?

כשהצוציקית שלנו התחילה לדבר על תאריך לטסט ראשון, הפכה הדאגה שלנו לחצי היסטריה, אבל אמרנו יאללה- בואו נגמור עם זה וכבר התחלנו להרהר במתנה שתהיה הכי מתאימה למורה המוצלח. אמרנו לעצמנו שזרי פרחים ושוקולדים הוא בטח מקבל בלי סוף וגם עציצים למשרד, למרות שהוא בכלל לא נמצא בו. דווקא התלמידה החרוצה שלנו פתאום נזכרה בהדפסה על קאפה שהכנו לה לחדר והציעה שנכין לו משהו מהחומר המופלא הזה. באופן טבעי ההמצאה הכי אטרקטיבית היתה להכין לו שלט מעניין למכונית הלימוד שלו.

ולמה דווקא קאפה? כי מדובר בחומר קל במשקלו אבל מספיק חזק ויציב כך שיתאים להתקנה במכונית. בהתייעצות עם אנשי המקצוע שמציעים את שירותיהם בבתי דפוס חדשניים שגם עוסקים רבות בהדפסה על קנבס, עיצבנו שלט לא גדול, הדומה לאלה שמלווים את הנהג הצעיר, רק שהפעם היה על הקאפה עיצוב מעניין וחדשני של האות "ל" עם מספר הטלפון של המורה המוצלח ביותר בסביבה.